Hi my wonderful readers! In December, I started to publish on the blog more posts about israeli fashion, designers and bloggers.
I started with the interview of bloggers Avital from LiliLoft, Inna from Modaland, Sharona from the blog Photo.Fashion.Passion and an article about Dar from the blog Afoona-Pea. You can also see my sketches and photos about Tel Aviv Fashion Week and my post about israeli fashion bloggers.
The concept is that every monday, I will publish an article or interview about an actor of the israeli fashion scene!
The concept is that every monday, I will publish an article or interview about an actor of the israeli fashion scene!
Today's interview is about designer Roni Kantor. I met Roni last summer while working on one of her fashion productions that was organised by Dreed*Tea and for which I did some styling an modeling. On this occasion, I felt in love with the charming boutique she owns on Rotschild 64 in Tel Aviv, and I became really interested in knowing more about her and her inspirations.
(scroll down for the interview in English)
שלום לקוראים הנהדרים שלי! בדצמבר התחלתי לפרסם בבלוג פוסטים על אופנה ישראלית, מעצבים ובלוגרים. הדבר הראשון שעשיתי היה לראיין את אביטל בעלת הבלוג LiliLoft, אינה מהבלוג Modaland, ושרונה מהבלוג Photo.Fashion.Passion,ואח"כ את דר מהבלוג אפונה-Fashion Pea. אתם יכולים גם לראות את הסקיצות שלי משבוע האופנה בתל-אביב והפוסט על בלוגרי אופנה ישראלים. הרעיון הוא שכל יום שני, אני אפרסם ראיון או כתבה על שחקן בסצנת האופנה בארץ!
הראיון של היום הוא על מעצבת אופנה רוני קנטור. פגשתי את רוני בקיץ האחרון כאשר עבדתי באחת מהפקות האופנה שאורגנה על-ידי יDreed*Teaי ושאני דיגמנתי ועשיתי סטיילינג. בהזדמנות ההיא התאהבתי בבוטיק המקסים שלה ברוטשילד 64, תל-אביב, והתחלתי להתעניין בה ורציתי לדעת עליה ועל השאיפות שלה עוד.
 |
| Designer Roni Kantor by Morgane-LeopardLegs |
ספרי לנו קצת על עצמך -
קוראים לי רוני, אני בת 30 וקצת, מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי אופנת ווינטאג'. עוד כנערה הייתי קונה בגדים בחנויות יד שנייה מאחר והרגשתי שיש שם משהו אחר, מרגש, שונה ומלא בחוויות. כשכבר "נאלצתי" לקנות בחנויות רגילות, תמיד הייתי משנה משהו. גוזרת אבזמים מנעליים ומדביקה במקום כפתורים, מצרה ומקצרת שמלות, מדביקה טלאים ותמיד, אבל תמיד חייבת להחליף לכפתורים אחרים כדי שלאף אחד לא יהיה אותו דבר כמו שלי יש. אחרי השירות הצבאי טיילתי בעולם ועסקתי בעיצוב תכשיטים. בכל מקום אליו הגעתי למדתי טכניקות של הרכבת תכשיטים אותם מכרתי בירידים קטנים בצפון הארץ ובדוכן מאולתר שהקמתי על מדרכות ניו יורק.
קוראים לי רוני, אני בת 30 וקצת, מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי אופנת ווינטאג'. עוד כנערה הייתי קונה בגדים בחנויות יד שנייה מאחר והרגשתי שיש שם משהו אחר, מרגש, שונה ומלא בחוויות. כשכבר "נאלצתי" לקנות בחנויות רגילות, תמיד הייתי משנה משהו. גוזרת אבזמים מנעליים ומדביקה במקום כפתורים, מצרה ומקצרת שמלות, מדביקה טלאים ותמיד, אבל תמיד חייבת להחליף לכפתורים אחרים כדי שלאף אחד לא יהיה אותו דבר כמו שלי יש. אחרי השירות הצבאי טיילתי בעולם ועסקתי בעיצוב תכשיטים. בכל מקום אליו הגעתי למדתי טכניקות של הרכבת תכשיטים אותם מכרתי בירידים קטנים בצפון הארץ ובדוכן מאולתר שהקמתי על מדרכות ניו יורק.
לאחר שנים של און אנד אוף בארץ ובחו"ל, חזרתי לארץ בעקבות האהבה למי שהפך לבעלי היום, אמיר, והתחלתי לחפש את עצמי. למדתי טבחות, תקשורת וניהול, טיפול בעזרת בעלי חיים ובשום מקצוע לא הרגשתי שאני מצליחה להביא את עצמי לכדי ביטוי מלא. אז אחרי שעזבתי עוד עבודה, נסעתי לטיול בחו"ל, ללא מטרה. רק חופש. ושם, כששחררתי באמת - מצאתי את מה שאני עושה עד היום וממלא אותי עד מאוד. במהלך שיטוט בשוק בתאילנד, מצאתי סטוק של שמלות וינטאג' מהממות. ליבי החסיר פעימה, והרגשתי שמשהו מאוד מיוחד קורה לי באותו הרגע. היה לי ברור שאני חייבת לעשות משהו עם השמלות האלה. שאלתי את בעלת החנות אם היא מכירה תופרת באזור והיא לקחה אותי לתופרת מקומית... ישבתי עם אותה תופרת במשך שלושה ימים, ציירתי בצורה מאוד חובבנית איורים שהמחישו מה אני רוצה שתעשה לכל אחת מהשמלות. היא פעלה לפי ההוראות שלי ולימדה אותי המון ועם אותן שמלות משופצות חזרתי לארץ. לא ידעתי מה לעשות איתן ובעזרת חברה טובה החלטתי לארגן מכירה ביתית. תוך כדי ההכנות פנה אלי ידיד צלם, ששאל אם אני יכולה לעזור לו בהפקת אופנה שהוא מתכנן ואליה הוא צריך להשיג בגדים וסטייליסטית. מיד נרתמתי לתפקיד וביחד יצרנו את הפקת האופנה הראשונה שאליה הייתי שותפה. ההפקה פורסמה ב"וואלה אופנה", אתר האופנה המוביל בארץ והמכירה הביתית הייתה הצלחה מסחררת. אני, כמובן, הייתי בעננים והרגשתי שסוף סוף משהו נכון קורה לי.
- איך ומתי החלטת שבסופו של דבר את רוצה להיות מעצבת?
אני מרגישה שמעולם לא באמת
- מאיפה את שואבת את ההשראות שלך?
ממש מכל מקום. בכל מקום שאני
- כאשר את בתהליך היצירה של אחת העבודות שלך, מה עובר לך בראש?
הקו המנחה שלי הוא תמיד - האם
- מה ההיבט הקשה/מסובך ביותר בהשקת המותג שלך?
לפעמים העומס הכללי הוא לא
- מה דעתך על איך לאחרונה האופנה בארץ מתפתחת? (שבוע האופנה בת"א, מגזיני אופנה מודפסים ואון-ליין, מותגים מחו"ל שפותחים חנויות בארץ...)
אני חושבת שהארץ מלאה באנשים
הפרינט (מגזינים ועיתונים) מאבד בעיני מהשפעתו ככל שעובר הזמן. זה
לגבי מותגים מחו"ל שמגיעים
כל אחד מתחבר לסוג הקנייה
- מה את מאחלת לעצמך לשנה הזאת?
להמשיך להנות ממה שאני עושה.
אני מאחלת לעצמי לרצות להיות
- האם יש משהו מעניין שאת רוצה לספר עליו שהקוראים לא יודעים עדיין?
אני בעצם היפית שנקלעה בטעות
 |
| Roni riding her bicycle in Tel Aviv |
 |
| Roni and her husband Amir at the Burning Man festival |
- Tell us a bit about yourself
My name is Roni, I'm 30 something... As far as I can remember myself I always loved vintage fashion. Since I was a teenager I used to buy clothes in thrift stores because I was feeling there was something different and exciting and with a lot of good experience there. When I 'had' to buy in regular stores, I always needed to change something – cutting and pasting shoes buckles instead of buttons, narrowing and shortening dresses, gluing patches... And I was always changing the buttons so no one would have the same item as mine.
After my military service, I traveled the world and started dealing with jewelry design. In every place I've been I learned the techniques of assembling jewelry, and sold them in small fairs in the north of Israel, and installed an improvised stall on the sidewalks of New York.
After years of 'on and off' in Israel and abroad, I came back to Israel following the one whom became my husband, Amir, and I started my inner search... I learned cooking, management and communication, treatment with animals..., and nowhere I succeed to fully express myself. So after I left another job, I went on a trip abroad with Amir, without purpose – just freedom. And there, when I really let go, I found what I'm doing today and what really satisfies me. While wandering at a market in Thailand, I found a stock of gorgeous vintage dresses. My heart missed a beat, and I felt that something very special was happening to me at that moment. I knew I had to do something with these dresses. I asked the store owner if she knew a seamstress in the area so she took me to the local seamstress. I sat there with her for three days, I drew some very amateurish sketches that illustrated what I wanted her to do with each dress. She followed my instructions and taught me a lot and with these upgrated dresses I came back to Israel. I didn't know what to do with them and with the help of a good friend I decided to organize an apartment sale. During the preparations a friend photographer turned to me, asking if I could help him with a fashion production that he had planned and that he needed to get done: Clothes and stylist. I immediately agreed to be part of the project and together we worked on the first fashion production I ever took part in. That production was published in 'Walla Ofna', the leading fashion site in Israel, and the apartment sale was a huge success. I was ecstatic of course, and felt that eventually something good was happening to me.
- How and when did you decide that you eventually wanted to become a designer?
I feel that I never really chose this profession – it chose me. The love for aesthetic and the will to create beautiful thing was always in me, but I never dared to dream of working in fashion as a profession. I thought it's too much of a risk. That the field is hard and I need to be more serious by choosing a line of work with good incomes so that I can sustain myself with dignity. I searched for different studies and tried to learn so many things but I never dared to come close to what have been right under my nose. Until that moment in Thailand that left me with no room for doubt that my heart wass in fashion. It was the first time something swept me and didn't leave any place for doubts and questions.
But even then it took me time until I dared calling myself a designer. I came with very limited knowledge on this industry and since then I'm strict with filling the lack of professional knowledge. I'm doing that with private lessons for public relation expertise, fashion sketches, graphic and illustration softwares and shoes design in Shenkar. Today I feel like a designer in the full meaning.
- Where do you find inspiration?
Every places I turn around I feel my eyes absorb huge amounts of images. I'm addicted to street art and find it in every corner of the city (Tel Aviv). I love looking at stuff from an unconventional point of view. Even when I ride my bicycle I look to the sides or up to something that catches my eye instead of strait, so I'm always almost doing an accident. When I'm abroad I draw a lot of inspiration from people's clothes on the street, also here in Tel-Aviv but less, from museums, magazines (I mostly love LULU), books, TV series (Rachel Zoe and Shareen from Shareen vintage are my gurus), birds, cats, hand-held fans, bicycles, old movies, festivals, my friends – in all of them I find inspirations. As well all the things I absorbed during everyday life and I'm not even aware of it… eventually all of this burst into a new and exciting collection.
- When you create something, what goes through your mind?
My guide line is always – would I wear that? If it's something that I don't really need but have to own and will just put it in my closet right away without wearing it, it doesn't happen. First of all, I think about myself and my wills as a 'customer'. Actually, I create my dream wardrobe for next season and I'm always glad to discover there are more girls that want exactly these items for themselves.
- What is the most difficult aspect in launching your own label? (design, production, sales, finance, advertising...)
From time to time, the general overload is not easy. I feel like I'm juggling 10 balls in the air – design, production, creation, collaborations, fashion productions, launching collections, etc. Gladly, Amir is here. Two years ago he became the manager of "Roni Kantor Inc." (funny, no?!) and took a few of the 'balls'. He handles all the financial and logistic, he is involved in everything that happens in our business. Generally, I try not to think in terms of "hard". I enjoy so much what I'm doing. I get a lot of satisfaction from every day of the process. I find myself achieving new heights, overcoming great challenges, managing a rare group of people that I love so much and choose every day what I am doing. But still, it's hard for me when people don't give sincere compliments, acting dishonest and copying things I do. However, with time I understand that with success come all of those things, that one day when they won't come I'll miss them because it will mean that I'm not interesting anymore.
- What do you think about how fashion in Israel is evolving lately? (first Tel Aviv fashion week, new online and printed fashion magazines, international brands opening stores...)
I think Israel has a lot of super talented people doing amazing stuff. We are a country with courage and its show. The industry here does not have so much money to justify the hype of a fashion week, but people like Moti Rife just get up and do it! And I appreciate it very much. I love that one day you wake up and say "on this crazy mountain I'm going to clime today" and you go for it all the way as much as you can. I was at the Holon fashion week and enjoyed the lectures and workshops. At the opening party I discovered that I suffer from all the crowd so I escaped from there after two hours. I'm not build for this kind of events so I prefer to watch the shows of Tel Aviv fashion week on my computer. There is something in those events that I don't feel connected to my world. Maybe one day it will change and maybe not.
Concerning magazines, in my point of view printed magazines are losing their influence as time passes. It feels very sad because I'm crazy for magazines and for me nothing compare with printed magazine. I see it when items on me or my work published, with time the comments on printed magazines become weaker and the ones for online magazines become stronger. I guess this is the direction of the world.
Regarding brands that are arriving from abroad, I don't get it. About a month ago I accidently bumped into the H&M store and I didn't understand what's the fuss is all about – nice clothes, good prices and that's it. I'm a big believer in the shopping experience, with that said I think that a piece of clothes on a hanger is worth nothing without knowing the person that will wear it and try fitting them with what's right for them, otherwise it's just an overload of unnecessary clothes. Today there are so many ways of buying clothes – brands, malls, on the street, in a market, online and in designers' shops. Each one is relating to a different type of shopping that will be good for different kinds of persons and its okay because there is enough for all.
- What is your wish list for this year?
To keep enjoying what I'm doing, to continue being excited from any costumer that I meet and by the process of working on a new collection.
And I wish myself to want to become a mother.
And I wish myself to want to become a mother.
- Any interesting fact readers might not know about you that you would like to add to close this interview?
I'm actually a hippie that accidently got stuck in modern time. Every year on August I go to the burning man festival in Nevada and draw a lot of inspirations, and it gives ne energie that keeps me with joy and happiness until next year. The festival relies on the people who get there and create amazing art works with a really extreme self expression in extreme weather conditions, without any trade or use of money. There I really feel connected to what's important in life and understand that everything that we ask for ourselves is possible. Because of that I ride my bicycle covered with flowers, I'm imagining that I'm still there :)
 |
| Roni Kantor Shoes - photo by Morgane-LeopardLegs |
 |
| Roni Kantor Boutique - photo by Morgane-LeopardLegs |
0 commentaires:
Post a Comment